<h1>העיטור אות ש' שומא</h1>
<h2>דף ק:</h2>
וכד אתי לדינא ואמר לית לי זוזי זילו וזבינו לההיא ארעא ופרעו ליה בשומא. בית דין מכריזין כדגרסינן אמר אמימר משמיה דרב נחמן בית דין שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעה בדבר משנה וחוזר. ואי אכרוז ופיחתו והותירו אפילו שוה מאתים במנה מכרן קיים. ודוקא בדברים שמכריזין ובמקום שמכריזין אבל בדברים שאין מכריזין ובמקום שאין מכריזין לא שנא אכרוז ולא שנא לא אכרוז פחתו או הותירו שתות מכרן בטל הא שוה בשוה מכרן קיים כדאוקימנא התם רישא וסיפא בדאכרוז ורישא בדאכרוז לאו דוקא אלא כדאכרוז דמי דלא בעי הכרזה. ולא קשיא כאן בדברים שמכריזין עליהן כאן בדברים שאין מכריזין עליהן. ורבינו האי פירש רישא וסיפא בדאכרוז ורישא בדברים שמכריזין עליהן וסיפא בדברים שאין מכריזין עליהן. ורבינו אלפסי כתב איפכא. ונוסחא אחרינא רישא בדלא אכרוז וסיפא בדאכרוז ולא קשיא. ואלו שאין מכריזין עליהן העבדים והשטרות והמטלטלין. וכי היכי דמכריזין בנכסי יתומים הכא נמי מכריזין בשאר בני אדם. ואיכא מאן דאמר דלא מכרזינן שלשים יום אלא כמנהגא דנהיגי בכל אתר ואתר. ואמר רב הונא לקבורה ולמזוני מזבנינן בלא אכרזתא וכתב גאון למזון האשה והבנות. ואחר ההכרזה כותבין ונותנין ביד הלוקח שטר הכרזה הקרויה אגרת בקורת והיא באות בית.
הכרזה. במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלוני שטרא דאדרכתא על פלוני ואכרזנא על ההיא ארעא הא ל' יום כדחזי לנא ובתר הכי אתא פלוני דנן ואוסיף על דמי ארעא דפלוני כך וכך וזביננא ליה אנחנא בי דינא להאי ארעא לפלוני והיא דיליה ואשלים הני זוזי דמי זבינא לידנא ויהבינון לבעל חוב ומיומא דנן ולעלם לא יהא רשותא לפלוני למתבעיה להאי פלוני מידי בהאי ארעא ואחריות ההוא ארעא על פלוני בן פלוני כחומר כל שטרי זביני דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי ומאי דהוה קדמנא וכו'. ואם לא מצאו למוכרה כותבין שלא מצאו למוכרה ועושין שומא.
שומא. במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלוני שטרא דאדרכתא על פלני ואכרזנא על ההיא ארעא ולא אסיקו דמי דילה אלא כך וכך זוזי ושדרנא מבי דינא אינשי מהימני בקיאי בשומא ושמו לה הדין ארעא בכך וכך זוזי. ולהוי דיליה למיכל פירי דההיא ארעא בהתירא בלא נכיתא ולמעבד לה כל רעות נפשיה למבניה ולמסתר לזבונה ולאורותה ולמיתנה במתנה לכל מאן דיצבי ולשוויי אריסי וחכירי ואינש לא ימחי בידיה מיומא דנן ולעלם לא פלוני דהוה דיליה מקמי הכי ולא ירתוהי ולא הדין דטריפא מניה בדינא ולא אינש מעלמא דהכין אתפסקת דינא קדמנא אנחנא דייני דחתימי מתתאי ואי אתי אינש מעלמא וטריף לה מהדין פלוני דשיימנא ליה בדינא אחריותא על הדין פלוני דהוה דיליה מקמי הכי ובתר דשיימנוה לההיא ארעא קרענא לשטרא דאדרכתא וכתיבנא להדין שטרא ומאי דהוה קדמנא אנחנא בי דינא ביום פלוני כתבנא וחתמנא ויהבנא ליה לידא דפלוני למהוי ליה לזכי ולראיה.
לרבינו אלפס שומא של בעלי חובות דינו כשליחות ואם טעו בית דין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר ושום הדיינין שפיחתו שתות דמכרן בטל בנכסי יתומים קאמר ולא בריר לן וכתבתי בחלוקת השותפין.
